<h1>סימני התרומה לסימן ק"ב</h1>
<h2>דף סז.</h2>
וצריכה בשעת טבילה להרחיק ירכותי' שלא יגעו זה לזה ולא לגופה ולפשוט זרועותיה מעל גופה כדי שיכנסו המים בכ"מ כדאמר ר"ל אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כדרך שרגילה להיות מכל מקום בית הסתרים הוי ואין קפידא אם אין המים באין שם רק שיהא ראוי לביאת מים כדתנן במסכת נגעים (פ"ד מ"ב) האיש נראה כעודר וכמוסק כעודר לענין בית הערוה צריך לכוף עצמו כאלו הוא עודר כדי שיראה הכהן את הנגע ואם אין יכול לראות בענין זה טהור אינו צריך לכוף יותר דבית הסתרי' הוי טהור וכן במוסק זתים צריך לפשוט זרועותיו כדי לראות בית השחי האשה העורכת עיסה ובמניקה את בנה צריכה להגביה את דדיה וכן לענין טבילה צריכה להגביה דדיה ושלא תדחק שפתותיה זו בזו אלא ברפיון ושלא תעמץ עיניה ביותר כדאמרינן עמצה עיני' ביותר פתחה עיני' ביותר לא עלתה לה טבילה ותנן במסכת מקוואות (פ"ח) נתנה שער' בפיה קרצ' שפתותיה לא עלתה לה טבילה דכ"ע דראוי לביאת מים בעי' כמו ראוי לבילה אמר רבא אשה צריכה שתדיח קמטיה במי' להדיח בית השחי ובית הערוה ותחת יריכותיה מפני הזיעה והטנוף ולנקר שיני' שלא יהיה לא דבר מאכל ולא עצם בין שיניה שהרי שפחתו של ר' (בפ"ק דקדושין כ"ה ונדה ס"ו ע"ב) מצאה עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת וכל אלה משום דבעינן ראוי לביאת מים. [התרומה סימן ק"ב]. דין טבילה שצריך להרחיב ירכותי' מעל גופה ושלא יגעו זה לזה ולפשוט זרועותיה מעל גופה ואצבעותיה להרחיק זה מזה ולהגבי' דדיה מעליה בשעת טבילה ושלא תדחק שפתותיה זו מזו כי אם מרופות ולא תעמוץ עיניה ביותר ושלא ישאר בין שיניה לא מאכל ולא עצם ולא שום דבר.
